אקטואליה שוד המים הגדול 1 תגובות יום רביעי, 25/5/11, 13:39 "בחיק הבית" בעריכת ט. כץ הברז משתעל? אתם משלמים. לופט גישעפט הצרכנים משלמים על צריכה פיקטיבית של מים, כמו למשל על הדשא הירוק של הגינה הציבורית, )שההשקיה שלה מסובבת את המונה שלכם(, וכאילו לא די בכך, הם מממנים גם את האוויר הזורם בצנרת. מכירים את תופעת ה"ברז המשתעל", ואת המים החומים שזורמים בצינורות? לחץ אוויר נמוך גורם לכניסת אוויר לצנרת. הדבר נגרם בגלל עבודות תשתית, הן בצנרת העירונית והן בצנרת הביתית. והנה סוד קטן; ברשויות מסוימות הורידו באופן דרסטי את לחץ המים בצנרת, זאת כדי להוריד את הפחת במים. כך, גם בלי עבודות תשתית, נכנס אוויר לצנרת. הבעייה היא שהמונים שלנו לא מספיק אינטליגנטים, הם סופרים אוויר כאילו היה מים. בניסוי שנערך במכון התקנים, הוכח הדבר בוודאות. הטכנאי הזרים מאה ליטרים לצנרת, ואז הזרים גם אוויר. המונה רשם 131.33 ליטר. מד המים ספר גם אוויר, שליש מהחיוב הוא פשוט גניבה! מישהו מכניס יד צמאה לכיסים שלנו. רק כך אפשר לתמצת את השוד הפרוע של המים, את המציאות ההזויה בה הפכו חשבונות המים לאיום הדו חודשי. לפני הכל, נבהיר: בשנים האחרונות משתוללים מחירי המים, בעיקר בגלל העלאת התעריפים והמצאת חישובים שונים ומשונים, חדשים ומרושעים. המומחים טוענים, כי בשנתיים האחרונות, עלו מחירי המים בעשרות אחוזים!!! (מחיר המים עלה ב-30 אחוזים, והמע"מ בעוד 16 אחוזים). הבשורה הרעה היא שמפלס המחירים ממשיך לגאות, התכנון הוא שבאחד ביולי תהיה העלאה נוספת במחירי המים בצריכה הפרטית. הידד. בקרב משפחות רבות הונהגה משמעת מים בכל הקשור לרחצה, האם מישהו מתכוון שמשקי הבית יעברו למשטר של הקצאת כמויות מים, גם בבישול ובשתייה? מחירי המים בישראל הם מן הגבוהים ביותר בעולם, והסוגייה הזו ראוייה לדיון מיוחד וממצה. מדובר במוצר בסיסי שכל אזרח זכאי לקבל אותו תמורת סכום סביר. יו"ר ועדת הכספים חבר הכנסת הרב משה גפני הבטיח, כי ייערך על כך דיון מעמיק. אולם בשורות הבאות נתייחס לנושא מקומם לא פחות, לתאגידי המים. התאגידים הפכו את האזרח לפרה חולבת, והם שותים לנו את הכסף, בשוד הנערך לאור היום. ישראל מתביישת, שיתביישו להם! כולנו זוכרים את קמפיין החיסכון במים, (אותו ערכה רשות המים), שעמד תחת הסיסמה: "ישראל מתייבשת". מן הראוי להכתיר את המציאות בכותרת "ישראל מתביישת". "שמישהו יסביר לי בתאגיד המים", אומר בזעם ר. ל. איש צעיר בן 27 מבני ברק, "איך משפחה בת ארבע נפשות, שכוללת זוג ושני ילדים קטנים, צורכים מים בכמויות של מוסד בינוני? גם אם נשקה את רצפת הדירה שלוש פעמים ביום, ונתרחץ עשרים וארבע שעות ביממה, גם אם נתקין ממטרה שתרסס על החלונות והתריסים במשך כל ימות השבוע; לא נגיע לכמויות המים המפלצתיות הללו". "אבל אין עם מי לדבר, ניהלתי עם תאגיד המים תכתובת שלמה, הוכחתי להם שלא יתכן שהצריכה שלי מקבילה לצריכה של עשר משפחות ברוכות ילדים. הם ענו לי בעצבים: ´מצטערים אדוני, יש לך נזילה. אנחנו מחוייבים לגבות ממך את הכסף´". בשבועות האחרונים התפרסמו בתקשורת תחקירים מקוממים בנושא תאגידי המים, כאלה שמעלים את לחץ הדם. השורה התחתונה ברורה. תושבים רבים, (רבים מאד!) משלמים הון תועפות על צריכה פיקטיבית, לעיתים הם משלמים כפול על כל טיפה של מים, במקרים רבים יותר מדי, הברז מזרים לנו אוויר, ואנחנו משלמים מחיר יקר של מים. והכי מרגיז, מישהו הפך אתכם לפילנטרופ, יתכן מאד שאתם משלמים את מחיר הספונג´ה של השכן מלמעלה, את עלות שטיפת הכלים של השכן בבניין הסמוך, ואת ניקיון הבניין בן השמונה קמות, הממוקם ברחוב מאחור. הסירו דאגה מליבכם, גם השכנים המתגוררים בבניין ההוא, שילמו טבין ותקילין על המים שצרכו, וגם אתם. התאגיד קיבל מחיר כפול על כל טיפה. מה רע? 1,567 שקל; 3,400 שקל; 11,300 שקל ואפילו 41,000 שקל, אלו חשבונות המים שקיבלו תושבים באזורים רבים בארץ. במקרים רבים, מדובר באנשים קשי יום, בקשישים, בכאלה המתגוררים בגפם, שלמרות הכל נאלצו לשלם חשבונות אסטרונומיים. לכו תתווכחו עם התאגיד, בלי סנטימנטים, הוא מנתק את המים ובמקביל, מעקל את חשבון הבנק. בתקשורת הובא סיפורו של דוד כהן, קשיש בן 86 המתגורר בדירה צנועה בטבריה. בעבר שילם כהן בין 100 ל-200 שקל לחשבון דו חודשי. באוגוסט 2007 הגיעה הפצצה הראשונה, חשבון מים בגובה 3,500 שקל. כהן ובני משפחתו ניסו להתווכח, המונה נבדק ונמצא תקין, אינסטלטור שהוזעק למקום, קבע שלא קיימת נזילה. למרות הכל, בתאגיד המים סירבו להסביר איך יתכן שצריכת מים קופצת פי מאה!! הם התעקשו: "שלם 2,000 שקל, ואם לא, ננתק לך את המים". כהן נכנע לאלימות, (זו המילה), ושילם. אולם אחרי חודשים הגיעה פצצת אטום, חשבון נובמבר דצמבר 2007 דרש מדוד כהן, פנסיונר המתגורר לבדו(!!) סכום צנוע של 11,000 אלף שקל! על צריכה של 1,215 קוב!!! התאגיד חייב את כהן לשלם את מלוא חובות העבר. (כולל עלות והצמדה). "איך יתכן שצריכה של אדם עולה פי מאה?", שאלו קרובי משפחתו של כהן. התשובה של תאגיד המים בטבריה, זהה לתגובותיהם של תאגידי המים בכל הארץ; "יש לך נזילה/ הצנרת בבית שלך בעייתית/ מישהו גונב לך מים, לך תתפוס אותו"/ וגם: "תביאו את זה שבנה את הבניין, אולי הוא יודע איפה הצנרת", אתגר מרתק, לא כך? בתאגידי המים לא מתייחסים עניינית, וגם לא מנסים להתמודד באיכפתיות מול מצוקה של תושב. היחס הוא אדיש, אטום, מתנשא ומנוכר. מעל הכל, כל תאגידי המים אימצו נוהל "ראש קטן". בשירות הלקוחות של כל תאגידי המים, (כל!!) עונים בלקוניות: "האחריות על הדיירים, הבעייה היא שלך, לא של התאגיד. זהו מספר הקובים שזרמו אצלך בבית, ועליהם תשלם... אנחנו רק גובים". תושבים מלינים על מציאות בה פקידה שולחת לפקידה, ממונה פוכר ידיים, סמנכ"ל תאגיד מסביר שאין לו סמכות לשנות חשבונות ואין סוף תירוצים והשפלות. השורה התחתונה? שולמן ישלם, וזה אתה, התושב הנגזל. תאגידי המים מתעלמים משאלה אלמנטרית: במצב בו אין נזילה, איך יתכן שמשפחה קטנה צורכת כמויות אדירות של קובים? יותר מזה, איך יתכן שהצריכה משתנה בזיג זג משונה מחשבון לחשבון? הם ממשיכים לשלוח חשבונות דמיוניים ואבסורדיים, בלי להתייחס למציאות ההגיונית. קחו לדוגמה את סיפורה של דינה קנדריל מתל אביב, קשישה חולה המתגוררת עם פיליפינית. הצריכה הפרטית של קנדריל משתובבת בלולינות וירטואוזית. בחשבון המים של יוני יולי היא נדרשה לשלם 503 שקלים על צריכה של 43 קוב(!!). בחודשיים הבאים היתה הקשישה כנראה מאד מאד צמאה, רק כך אפשר להסביר את החשבון שקיבלה: 813.64 שקל!! אצלכם רוחצים כלים? כולם משלמים ב"שותף" הנה סיפורו של בניין ברחוב רבקה אמנו 16 במודיעין. כשהשכן שוטף כלים או מפעיל מכונה, רוקדים כל המונים של השכנים בבניין. התחקירנים ערכו ניסויים שהוכיחו את העובדות הללו, מעל לכל ספק. בשלב הראשון, התבקשו כל הדיירים לעזוב את הבניין, ולהשאיר ברזים סגורים. תחקירנית עברה מדירה לדירה ובדקה שלא נשאר ברז פתוח, ושהמים לא זורמים בשום נקודה. דייר אחד הושאר בבניין, שחר ולד, המתגורר בדירה מס´ 2. שחר פתח את הברז ושטף כלים, ואז התחילו המונים בבניין להסתובב במקהלה ונרשמה צריכה של מים. היות שתאגידי המים נוטים להסביר כל צריכה מטורפת כ"נזילה", הוזמן שרברב אמין. הוא ערך בדיקה מקיפה והכריז שהבניין נקי מנזילה. כעת נשאר לבדוק את המונים, אולי הם אינם תקינים. ובכן, המונים נשלחו לבדיקת מעבדה במכון התקנים, ונמצאו תקינים. מדן ועד אילת, בכל אזורי הארץ ובכל תאגידי המים, מתחוללות שערוריות כאלה דבר יום ביומו. השיא שמור לדירה בשכונת רמת אביב החדשה. מדובר בדירה בה לא התגורר איש מעולם, בעל הדירה מתגורר באיטליה. ולמרות הכל, המונה עובד וסופר מים, הצריכה הפיקטיבית משתוללת. שכן שאכפת לו ביצע מעקב וגילה שבמשך 41 יום המונה ספר כמות של 53 קוב מים! 1,300 ליטר מים! כאילו שוחה בדירה להקה אדירה של כרישים ולוויתנים. הצריכה הפרטית משתוללת? גם הצריכה המשותפת עוברת כל גבול. קחו למשל תושבים בחיפה, ברחוב דוד פינסקי 40, שטבעו בחשבונות המים. ב-2009 היתה הצריכה השוטפת למשפחה 5 קוב, שנה אחר כך, העפילה הצריכה המשותפת לכל דייר, ל-20 קוב, והיא המשיכה לעלות בהתמדה. אברהם פולק, דייר בבניין, טען, שמדובר בכמויות מים לא ריאליות. אולם בתאגיד "מי כרמל" הדפו את התלונות והסבירו שמן הסתם מדובר בנזילה. שוב, ברוטינה הקבועה הוזמן שרברב, הוא בדק בקפדנות וקבע שאין נזילה בבניין. התושבים לחצו, תאגיד "מי כרמל" החליף את כל המונים. אולם הצריכה המשותפת המשיכה לטפס כלפי מעלה. סמוך לבניין ברחוב פינסקי, ברחוב ניצנים 7, עומד לו בניין תמים. שני הבניינים מחוברים לאותו צינור מים ראשי, בכל בניין ישנה "חנוכיה" של צינורות, השומרת על לחץ מים אחיד לכל הדירות. זוכרים שאינסטלטור קבע שאין נזילה? בשלב הבא נותק הברז הראשי של הבניין בפינסקי 40. במצב כזה, אין אספקה של מים. נקודה. למרות הכל אירע נס גלוי, כזה שרק תאגיד מים יכול לחולל, בניצנים 7 השתמשו במים, והמונה של פינסקי 40 הסתובב לו בנחת, ורשם צריכה משותפת של מים. הפלא ופלא, הברז הראשי סגור, זרימת המים חסומה באופן טוטלי, והמונה עובד בהתמדה. לא מדובר בקוריוז, אלא בתופעה שכיחה. כך יספרו גם דיירי בניין תכלת 38 במודיעין. חשבון המים חייב כל דייר בבניין, לשלם על 23 קוב בסעיף הצריכה המשותפת. 28 דיירים מתגוררים בבניין, חישוב קל מעלה, כי הבניין כולו צרך 644 קוב מים, כמות המספיקה למלא בריכה חצי אולימפית. (נדגיש, מדובר בצריכה משותפת, הצריכה הפרטית היא סעיף נוסף). ראשי תאגיד המים "מי מודיעין" הסכימו שמדובר במספרים הזויים, אולם טענו שיש נזילה. מהנדס מוסמך שהובא למקום, קבע שאין נזילה. גם במקרה הזה נבדקו המונים, ושוב נמצאו תקינים. דיירי הבניין לא ויתרו, הם סגרו את הברז הספציפי, והחליטו שכל דייר יתרום דלי לשטיפת הבניין. והנה, הפלא ופלא, בחודש הבא טיפסה הצריכה המשותפת ל-728 קוב!! בשלב הזה הבינו הדיירים שמישהו התחבר באינפוזיה לצינור שלהם, והוא גומע את המים בגמיעות רעבתניות. עשרה חודשים של פגישות מתישות מול התאגיד, לא העלו דבר. "זו הצריכה שלכם, ועליה תשלמו". נציג הדיירים ביקש מהעירייה את שרטוטי הצנרת התת קרקעית. מהר מאד התברר כי השעון של בניין תכלת 38, מחובר לבניין הממוקם במתחם מגורים סמוך, ברחוב אבני החושן 23. הבניין באבני החושן חוגג, בלי ידיעתו, על חשבון הצריכה של הבניין ברחוב תכלת. במילים פשוטות, כל דייר באבני החושן 23, שפותח ברז בדירתו, מסובב את השעון הפרטי שלו, ואת שעון הצריכה המשותפת של האומללים בתכלת 38. מה אמרו בתאגיד המים מי מודיעין? תשובה צפויה: "לנו יש שרטוטים אחרים, לפי השרטוטים שלנו, הבניינים לא מחוברים". ואז נקטו הדיירים הנגזלים באקט יצירתי, "אמרתי לשכנים", אמר נציג הדיירים, "יותר זול לבשל ולהתקלח במים מינרליים". הזמנו את תאגיד המים והודענו להם שאנחנו מוותרים על שירותי המים שלהם, שינתקו אותנו ומייד". מי מודיעין סגרו את השיבר הראשי של הבניין, ואז החלו דיירי אבני החושן, לצעוק חמס. הניסוי הצליח, התאגיד החזיר את מלוא הכסף, נכון להיום, משלם כל דייר בתכלת, לפי תעריף של פחות מ-1 קוב לדייר. תושבים בני ברקים אומללים נכנעו לתאגיד המים. דיירי מספר בניינים קיבלו חשבונות הזויים, הסעיף המנופח היה סעיף הצריכה המשותפת. תאגיד המים "מי ברק" טען, כמה משעמם, שהסיבה היא נזילה. מהנדס ואינסטלטור מומחה בדקו כל מילימטר, הן בתוכניות הבניין והן בבניין עצמו. הגינה נחפרה ונהרסה כליל, לאחר הבדיקה טענו אנשי המקצוע, חד משמעית, כי נזילה לא קיימת. כעת נותר לשכנע את ראשי תאגיד מי ברק, והם, מה לעשות, התעקשו שקיימת נזילה בלתי נראית. נראה כי מדובר במים בלתי נראים, שהתאדו להם איפשהו, אבל הם ממשיכים לנזול. ואם לא תשלמו, לא יהיו לכם מים וגם תשלמו את ההצמדה. צרה צרורה ושמה תאגיד מים מהיכן נפלה עלינו צרת תאגידי המים? חמישים ושנים תאגידי מים פועלים בישראל, ב-132 רשויות מקומיות. והמספר לא סופי. התושב הקטן, ללא ספק, הפסיד מהקמת התאגידים, השאלה המסקרנת היא מי הרוויח מהעניין. כעת נחזור אחורה, לזמנים בהם הרשויות המקומיות היו אחראיות על אספקת המים לתושבים. הרשויות ניהלו את נושא המים בהפקרות מוחלטת, בזבוז המים היה אדיר, והפחת במים היה נורא. (הפחת במים הוא נושא מצער ביותר. כ-20 אחוזים מהמים המוזרמים לרשויות המקומיות דולפים ונעלמים. מדובר במים לא מדודים, בתקלה במונים ובמדידות לא מדוייקות, במים הזורמים לגינון הציבורי ולמכבי האש, בגניבה של מים ועוד. אולם הכמות הגדולה ביותר של המים המתבזבזים, נעלמת בגלל נזילות ודליפות ברשת העירונית החלודה). בדצמבר 2001 נכנס לתוקפו חוק תאגידי המים שהביא לרפורמה במשק המים והביוב העירוני. האחריות לאספקת המים נלקחה מהרשויות המקומיות, שהואשמו בניצול כספי המים לצרכים שוטפים, תוך הזנחת התשתיות, גידול הפחת ואובדן מים. המטרה של חוק תאגידי המים היתה טובה, "להבטיח רמת שירות, איכות ואמינות נאותים, במחירים סבירים ובלא אפליה. להביא לניהול עסקי, מקצועי ויעיל של מערכות המים והביוב ברשויות המקומיות...". (מתוך חוק תאגידי המים). מים רבים זרמו במוביל הארצי, מאז חקיקת החוק שהבטיח: "רמת שירות, איכות ואמינות... ניהול מקצועי של מערכות המים", ועד הכאוס המקומם השורר כיום. אנשי מקצוע מסכימים שדי לישראל בעשרה תאגידים, שר התשתיות עוזי לנדאו סבור שדי בשישה כאלה. איך הגענו עד הלום של 52 תאגידים? כאן נכנסת לתמונה מדיניות הישראבלוף המפורסמת. פרופסור ראובן גראונאו, (בעבר יו"ר הועדה לקביעת כללים לחישוב תעריפי המים), הסביר חד וחלק. ראשי השלטון המקומי היו מעוניינים לתת הטבות לעושי דברם ולתגמל סוללה של מקורבים. כך הוקמו בששון תאגידי מים, מונו מנכ"לים, גזברים ופרוייקטורים, וכולם, עד היום הזה, חוגגים על משכורות עתק. חד וחלק, חשבונות המים אותם משלמים התושבים, במיטב כספם, משקים את אנשי המנגנון, את המנכ"לים, הסמנ"כלים, הפקידים, הדוברים וכל הביורוקרטיה. רוצים שסתום ועכשיו תאגידי המים לא מצליחים להסביר ללקוחות מהיכן מגיעות כמויות המים שמציפים את החשבונות. אולם הם שומרים מידע חיוני קרוב לחזה, ולא משתפים בו את הצרכן. חמור פי כמה, הפתרון נמצא בהישג יד, יודעי דבר טוענים, כי תאגידי המים מסתירים אותו בזדוניות. תחשבו טוב למה. העיתונאי רפי גינת וצוות תחקירניו, החליטו לבדוק את הנושא לעומק. הם לקחו את המונים (שכולם נמצאו תקינים), למכון התקנים. נכון שעל פי חוק, יש לבדוק כל מונה לעצמו. אולם לא נבדקת ההשפעה של מונה פועל על מונים שכנים. במעבדת המכון הוקמה צנרת זהה למערכת המים העירונית. מומחי המכון בנו מערכת המדמה אספקת מים לשלוש דירות, עם שלושה מונים נפרדים, אחד לכל דירה. המערכת חוברה לצינור ראשי, בן 2 צול, ממנו מסתעפים צינורות שכל אחד מהם הוא בן שלושת רבעי צול. השאלה הקרדינלית ריתקה את התחקירנים, כמו גם את מומחי המעבדה למכניקה והידראוליקה של מכון התקנים. האם כאשר תתבצע צריכה בצינור העליון, ומד המים יסתובב, האם אז יסתובבו גם המונים האחרים של "הדירות" האחרות? הטכנאי הזרים מים בצינור העליון, המונה הסתובב ונרשמה צריכה, במקביל הסתובבו גם המונים של הצינורות האחרים, בהם לא הוזרמו מים. ויותר מזה, בצינור בו הוזרמו מים נרשמה הצריכה המדוייקת, בצינור השני בו היה הברז סגור, נרשמה צריכה פיקטיבית, ואילו בצינור השלישי הסתובב השעון אחורנית. יפתח פרנקל, ראש אגף טכנולוגיות מים במכון התקנים, העיד מפורשות: "באופן תיאורטי לא אמורה להיות השפעה של מד מים אחד על משנהו. התקן הישראלי מחייב בדיקת מד מים בודד, אולם אין תקן של בדיקת מדי מים, זה לצד זה. הוכח שכאשר צינורות מחוברים זה לזה, מים חוזרים למערכת ונרשמת צריכה גם במונים האחרים". ניסוי שנערך בשטח בשני בניינים משותפים ברחוב גד מכנס בפתח תקווה, הוכיח בוודאות: במקרים שכיחים, כאשר מזרימים מים לבניין אחד, ומנתקים את השיבר בבניין השני, לחץ המים יורד, המים חודרים לצינור של הבניין השני, נרשמים כאילו מישהו צרך אותם, ואז חוזרים דרך המונה הראשי אל הבניין הראשון. המים נרשמו פעמיים, גם בבניין הראשון וגם בבניין השני. בקיצור, בניין אחד צורך את המים ומשלם עליהם, הבניין השני שבצינורותיו עברו המים וחזרו חזרה, משלם עליהם גם הוא. חשוב לדעת, במקרים רבים, המונים המופעלים בלחץ מים, חוזרים ממונים בבתים סמוכים ואף בגינות ציבוריות סמוכות. החיוב נרשם פעמיים, המים חוזרים לצינור הראשי והמונה רושם צריכה לא קיימת של עשרות קוב, ואפילו מאות קוב בשנה. יש תרופה ולא מדובר בפתרון היטקי משוכלל, הכירו את ה"שסתום האל חוזר", כלב השמירה של מונה המים. מדובר במתקן קטן ובלתי מרשים בעליל, שעלותו נעה בין 50 ל-120 שקל למונה דירתי. ו-300 שקל למונה ראשי של בניין. השסתום נפתח ונסגר רק על ידי זרם המים. במצב בו אין לחץ מים, הוא סגור, כשיש לחץ מים, הוא נפתח ומזרים מים למערכת. השסתום מאפשר זרימה חד כיוונית בצנרת, ומונע זרימה חוזרת. זוכרים את מד המים ברחוב פינסקי, שהחל לרוץ ריצת מרתון, בגלל הצריכה בבניין ברחוב ניצנים? ובכן, מאז שהותקן השסתום, ירדה פלאים הצריכה המשותפת. כך גם בבניין ברחוב תכלת, בצנרת של דירות מסוימות הותקנו שסתומים. כאשר זרמו המים בדירה מס´ 2, המונים בהם הותקן השסתום עמדו דום ולא נעו. ואילו המונים בצנרת בה לא הותקן שסתום, פצחו בריקודים סוערים. בבניינים משותפים מסוימים, ירדה הצריכה המשותפת מ-20 קוב ל-2 קוב ואף פחות!!! שסתום אל חזור הותקן בדירה ברמת אביב החדשה, ובכל הדירות שנבדקו קודם לכן, בכולם פסקה באחת השתוללות מדי המים. ליתר ביטחון, נבדק השסתום האל חוזר גם בתנאי מעבדה שבמכון התקנים. שסתומים כאלה הורכבו בשלושת הצינורות שבצנרת המדמה צנרת עירונית. מים הוזרמו בצינור העליון, המונה הסתובב. אולם בשני הצינורות התחתונים המונים לא זזו. ראוי לציין, התקן הבינלאומי אוסר זרימה חוזרת של מים ומחייב למנוע אותה. חוק תאגידי המים קובע, כי על התאגידים להקים מתקנים ומערכות למניעת "הלמי מים". שסתום אל חוזר הוא מתקן שעושה בדיוק את העבודה הזו. נו, למה לא מתקינים? הקבלן לא עושה זאת, משום שהתקן לא מחייב. כך גם הרשות המקומית, התקן לא מחייב אותה. התאגיד לא מתקין משום שהדבר עולה כסף. (ובינינו, התקנת השסתום תפחית באופן קיצוני את תשלומי התושבים, לא חבל?). הדבר מחייב רביזיה מקיפה בתקן הישראלי. בדירות חדשות: על הקבלן לשאת בעלויות (לא מדובר בשסתום אל חוזר מזהב משובץ ביהלומים. אפשר בהחלט לעמוד בנטל הכלכלי). בדירות ישנות על תאגיד המים לעשות זאת. ואם חסר לכם רוגז, הקשיבו לפרופסור גראונאו, הוא מדגיש שמשק המים כולו, כולל הצנרת והתשתית, ממומן על ידי הצרכנים. הם שילמו על הקמת מערכות המים, דרך התשלומים לקבלנים ששילמו למדינה. ללא ספק, מישהו צריך לשאת בעלויות השסתומים, והמישהו הזה הוא ממש לא אתה, הצרכן. דוד קוכמייסטר, יו"ר פורום תאגידי המים, המום נוכח המסקנות. בראש ובראשונה, הוא טוען שמספר תאגידי המים מוגזם, ומודה שמדובר בניפוח מיותר ובזבזני של מנגנונים. בעתיד, הוא מבטיח, יצומצם מספר התאגידים. קוכמייסטר מדגיש, כי על תאגידי המים לשנות מן הקצה אל הקצה את היחס לתושב, יחס אטום, מתנשא, מנוכר ואדיש, הוא לא קביל. על פי דבריו, ההנחייה היא שכל חשבון מעל אלף שקל, חייב להיבדק פרטנית וידנית. ויש להמציא הסברים מספקים לחישובו. כל הגורמים האחראיים טוענים שיש לשנות את התקן הישראלי, כך שיחייב התקנת שסתום אל חוזר בצנרת של כל דירה ובניין. והשורה התחתונה? אל תוותרו, דירשו יחס הוגן ומכבד. הפעילו לחץ על תאגיד המים המקומי, כך שבכל דירה ובניין יותקן שסתום.